שׁוֹשַׁנַּת פְּלָאִים בְּרוּכַת-אֵל פּוֹרַחַת לְאִישׁ וָאִישׁ. יֵשׁ כָּל שְׁנוֹת חַיָּיו דּוֹרֵשׁ לָה, יֵשׁ מוֹצֵא אוֹתָהּ חִישׁ. וּבְדַרְכֵי חַיִּים, נֵתַע בָּם עַד אִם יוֹמֵנוּ רַד, כָּל פֶּרַח פֶּרַח נִשְׁאֲלָה: “הַאַתְּ שׁוֹשַׁנְתִּי, אַתְּ?” וְיֵשׁ, עֶרֶב חֹרֶף נוֹגֶה בָא, וְאָבְלוּ שַׁדְמוֹת-בָּר, תִּתְבּוֹנֵן, תִּבְחַן דַּרְכְּךָ - שׁוּשַׁנְתִּךָ נִקְטְפָה כְּבָר. אַשְׁרֵי הוּ מִי שֶׁנִּמְצְאָה לוֹ, וּבְשַׁעֲתּוֹ קָטַף זוּ, וְאוֹי לוֹ לָאִישׁ לֹא הִכִּיר בָּה בְדַרְכֵּי חַיָּיו הוּא.שושנת פלאים ברוכת אל פורחת לאיש ואיש יש כל שנות חייו דורש לה יש מוצא אותה חיש ובדרכי חיים נתע בם עד אים יומנו רד כל פרח פרח נשאלה “האת שושנתי את” ויש ערב חורף נוגה בא ואבלו שדמות בר תתבונן תבחן דרכך שושנתיך נקטפה כבר אשרי הו מי שנמצאה לו ובשעתו קטף זו ואוי לו לאיש לא הכיר בה בדרכי חייו הוא