גַּם לַשֶּׁקֶט יֵשׁ קוֹל, גַּם לַשֶּׁקֶט. נִגּוּנִי וְרוֹגֵעַ וָטוֹב כְּמוֹ שִׂפְתֵי הַדְּמָמָה הַנּוֹשֶׁקֶת אֶת הַחֹשֶׁךְ הַבָּא לָרְחוֹב. גַּם לַחֹשֶׁךְ יֵש אוֹר, גַּם לַחֹשֶׁךְ, לָטְפָנִי וְקוֹלֵחַ וָחַם כְּמוֹ נִצְנוּץ הַפְּלִיאָה וְהָאֹשֶׁר בְּעֵינַיִם שְׁחֹרוֹת כְּפֶחָם. גַּם לָאֹשֶׁר דִּמְעָה, גַּם לָאֹשֶׁר, עֲגֻלָּה וּצְלוּלָה וּמְלוּחָה, וְהָאוֹר אָז מַדְלִיק אֶת הַחֹשֶׁךְ, וְהַשֶּׁקֶט צוֹעֵק מִשִּׂמְחָה. גם לשקט יש קול, גם לשקט. ניגוני ורוגע וטוב כמו שפתי הדממה הנושקת את החושך הבא לרחוב. גם לחושך יש אור, גם לחושך, לטפני וקולח וחם כמו ניצנוץ הפליאה והאושר בעינים שחורות כפחם. גם לאושר דמעה, גם לאושר, עגולה וצלולה ומלוחה, והאור אז מדליק את החושך, והשקט צועק משמחה.